קונדליני מכאן – מגזין פברואר 2011
שיחה עם דורית דן \ הארי האר קאור על ימיה הראשונים של הקהילה בארץ מאת: גלי סאט פוראן ליבנה
דורית דן \ הארי האר קאור, שלמדה ישירות עם יוגי בהג'אן בארה"ב, הייתה מן המורות הראשונות שהגיעו לארץ עם הידע של הקונדליני יוגה, והחלו ללמד.
דורית חזרה מארה"ב בשנת 2003, לאחר שנים רבות של מגורים בארה"ב עם קהילה של מתרגלי קונדליני יוגה. היא הייתה תלמידה של יוגי בהג'אן באחד הקורסים הראשונים למורים, שהיו מסודרים ומובנים ע"י המכון לחקר הקונדליני יוגה בארה"ב KRI.
דורית הייתה בין המורים שהקימו את עמותת קונדליני יוגה ישראל בשנת 2005 והביאה איתה את הרוח והחזון של הקונדליני יוגה, כפי שספגה ולמדה ישירות מהחיים בקהילה והחוויה של הלימוד עם המאסטר יוגי בהג'אן.
דורית מספרת:
"כשהתחלתי לתרגל קונדליני יוגה הייתה לי תחושה שיש פה משהו אחר מעבר לעוד תרגול יוגה. חוויתי בארה"ב חיי קהילה שכללו מפגשים מעבר לתרגול בשיעורים. האנשים חיו את התרגול כדרך חיים רוחנית.
כשהגעתי בפעם הראשונה למפגש השנתי, שכלל כמה ימים של סדנאות ואח"כ שלושה ימים של טנטרה לבנה, הרגשתי מה זאת קהילה. זוהי חגיגה של איחוד משפחות. מתרגלי קונדליני יוגה מרחבי ארה"ב והעולם מגיעים לתרגל ולהיות ביחד, כולל הילדים. זה ממש חימם את הלב ונתן תחושה של אנושיות וחום. הבנה שהיוגה לא נשארת רק על המזרן, אלא שיש אנשים שממש חיים אורח חיים יוגי בכל המובנים, כולל גידול ילדים, יחסים עם בני הזוג וכו'.
עוד לפני שחזרתי לארץ קיבלתי טלפונים מחברות בארץ שכבר נחשפו לתרגול וידעתי שאני חוזרת לארץ ומתחילה להעביר את הידע של הקונדליני יוגה לאחרים. כששאלתי את יוגי בהג'אן האם זה הזמן הנכון עבורי לחזור לישראל וללמד קונדליני יוגה, תשובתו הייתה שכבר מזמן הייתי צריכה לעשות זאת. כשחזרתי התחלתי לחפש מקומות ללמד, והיה לי חשוב להקים בית לקונדליני יוגה בישראל.
כדי לחבר בין כולם היה צריך סיבה להיפגש. מה שבדרך כלל מחבר את כולם ביחד זה עצב או שמחה. ההתכנסות הראשונה של הקהילה קרתה אחרי מותו של יוגי בהג'אן בשנת 2004. ערכנו ערב לזכרו ומכאן זה המשיך. הזרעים נזרעו ומשהו נתפס.
התחברתי לעוד כמה מורים בארץ שהוכשרו כמורים לקונדליני יוגה במקומות שונים בחו"ל והקמנו את עמותת קונדליני יוגה ישראל. הרעיון שדובר עליו בהתחלה היה לחשוף אנשים לתרגול של הקונדליני יוגה, לעשות פעילויות משותפות, כדי לא ליצור תחרות ושיהיה בית משותף לכולם. העמותה הוקמה כגוף מאחד לכל המורים והמתרגלים, שייתן שרות ותמיכה לכל הקהילה. היה חשוב עבורי שיהיה בסיס מגוון של אפשרויות למתרגלים, לקדם את הקונדליני יוגה בארץ, לתת השראה, להפוך את התרגול לחלק מאורח החיים. כשיהיה בסיס חזק ויציב של קהילה, גם להביא מורים שילמדו בקורס המורים.
המשכנו עם פעילויות נוספות כמו למשל ציון יום הולדתו של יוגי בהג'אן, שהפך להיות אירוע קבוע של הקהילה בכל שנה על חוף הים.
הדגם שחייתי לפיו בארה"ב נתן לי השראה רבה להקים בארץ קהילה של מתרגלים עם תמיכה והבנה הדדית אחד לשני. בתהליך של השינויים הפנימיים והמודעות שמגיעים עם התרגול, קשה לעבור לבד את התהליכים האלו. התמיכה של קהילה יכולה לעזור לראות את הצד החיובי של השינויים ולהבין איך נפגשים עם אחרים בחיינו שלא נמצאים באותה דרך.
דבר חשוב שיוגי בהג'אן אמר הוא שהקונדליני יוגה היא יוגה ל"בעלי הבית", כלומר חלק בלתי נפרד מחיי היומיום, המשפחה, הילדים, הזוגיות והעבודה. הוא תמיד עודד אנשים למצוא מקצוע להתפרנס ממנו בשילוב עם חיי הקהילה והתרגול הרוחני.
גדולתו הייתה שהוא לימד אנשים איך להמשיך בדרך לבד, הפך אותם למורים בעצמם כדי שלא יפתחו בו תלות ויוכלו להיות עצמאיים."