"באמצעות העין השלישית אתה יכול לראות את מה ששתי העיניים אינן יכולות לראות. באמצעות המודעות אתה יכול לתפוש את מה שהאינטליגנציה אינה יכולה לתפוש." יוגי בהג'אן
בחודש אוגוסט האחרון יצאתי משיעור בוקר אינטנסיבי של קונדליני יוגה. מחוץ לסטודיו קידם את פני עוד יום קיץ חם, לח ודביק. אז מה תעשה מתרגלת תל אביבית? תצעד כמה צעדים לבית הקפה הסמוך, תתיישב ליד שולחן הממוקם על רחוב חם, לח, ורועש, ותזמין כוס שתייה קרה. למה לא בפנים? בחלל הממוזג של בית הקפה? ככה… הרי שבריר של שנייה יוצר את צירוף המקרים.
במהלך ההמתנה לכוס השתייה המיוחלת ראיתי דמות מוכרת ניגשת בקלילות ובעליזות לדלפק בית הקפה ובוחנת דבר מאפה. לאחר שזיהינו אחת את השנייה השמענו "וואהוו !!!" מלא פליאה והתחבקנו בהתרגשות. הנה, ככה "במקרה", פגשתי חברה טובה מימים עברו. על אף ששתינו מתגוררות בתל אביב (כן, כאן מעבר לפינה) לא התראינו יותר מעשרים שנה.
את אורית הכרתי בעבר כ"אימא של" ה"חבר הטוב ביותר" של ביתי בת השנתיים. הם נפגשו בגן הילדים הראשון ומאז שתינו התיידדנו והפכנו לחברות מאד קרובות. המפגש בין הילדים היה יום יומי ואנחנו הרבינו להתראות לאחר שעות הגן, לארגן אירועים משותפים, לחגוג חגים, לאלתר הצגות, לקשט ולצבוע. הקשר בינינו ניתק בהדרגה כשהילדים נרשמו ללימודים בבתי ספר שונים. אבל מסתבר שהוא המשיך להתקיים לאורך כל השנים. זה לא רק בראש שלי…אורית הוציאה ממעמקי התיק שלה תמונת פולרואיד ישנה בה שני הילדים שלנו, בני ארבע או חמש, משחקים בביתה. הצילום שוכן שם לאורך כל הזמן הארוך הזה לצד עוד כמה צילומים משפחתיים יקרים לליבה.
לאחר כמה ימים נפגשנו שוב והיא סיפרה לי על ימים מאד קשים ומתוחים שעוברים עליה. בשנות החברות שלנו היא גידלה את בנה כאם חד הורית. היא הכירה בן זוג (בתקופה שכבר לא התראינו) שחי איתה בביתה שנים רבות ותפקד כאבא לבנה. כיום הם נמצאים בשלבי פרידה מלווים בהליכים מאד קשים. אנחנו שוב מרבות להיפגש והפעם בכדי לדבר בעיקר על עצמנו ולא על הילדים.
השאלה שלא הרפתה ממני הייתה מה פשר הפגישה המקרית? מה גרם לה להתרחש? למה דווקא באותו יום? באותה שעת צהריים חמה? הרי אנחנו מתגוררות באותה עיר לאורך כל השנים… והנה פתאום היום. מה הסימן שהיקום שולח הפעם? כן, זה קרה אחרי שיעור קונדליני יוגה וערוצי התקשורת הפנימיים פתוחים יותר. יכול להיות שהיקום שלח לאורית עוד תמיכה אפשרית, עוד אוזן קשבת… הרי היא לא הייתה מתקשרת סתם כך לספר על המצוקה בה היא נמצאת. אבל עדיין נשארה בי תחושה שדבר מה חסר.
הראש החושב שלא נתן לי מנוחה שלח אותי לבדיקת עניין הסינכרוניות. הסינכרוניות היא צירופי מקרים בהתרחשות בו זמנית של אירועים בעלי תוכן דומה, בלי שיהיה קשר רציונאלי-סיבתי ביניהם. לאחר מכן, הראש החושב המשיך בשלו והיפנה אותי ליודע דבר בתחום הנפש. קרל גוסטאב יונג מציין ש"להתרחשות הסינכרונית יש איכות של סדר א-סיבתי, שמתברר כסדר בעל משמעות: זו התרחשות בו-זמנית של אירועים פנים נפשיים או חוץ נפשיים, שמנקודת המבט הסיבתית-לוגית הרגילה היא מקרית, אבל מבחינת המשמעות הפסיכולוגית אינה מקרית".מה היא אותה משמעות פסיכולוגית שאינה מקרית? בנקודה זו הבנתי שאין לי כבר כלים להעמיק בנושא.
שחררתי את החיפוש הטורדני, זנחתי את הרצון להבין, עזבתי את הניסיון לפענח את הקיום הנסתר. אני שמחה על חידוש הקשר עם חברה טובה מימים עברו. אני מודה ליקום על גורם ההפתעה ועל החוויה המרגשת שבפגישה מקרית.