בימים אלה כשהרבה חום ואש ולהט ופיצוץ ושריפה, ייאוש ושנאה, ואטימות ואדישות גובים קורבנות אדם רבים. אני חושבת רבות על משמעות הקורבן שאנחנו מתבקשים להקריב.
כמתרגלים, אנחנו לומדים ומלמדים, להתעלות אל מעבר לצרכים ולרצונות האנוכיים שלנו. אנחנו לומדים לשרת, ולתת ללא ציפייה לתגמול או להערכה. לומדים להישאר יציבים ונייטרלים, נוכחים וחומלים, גם כשהאתגר מכה בפנים. כשבא לנו לפרק, להתפרק, לשרוף, לעזוב, לצרוח, לוותר…
אנחנו מקריבים את התבניות האוטומטיות הלא- מודעות, המגיבות מתוך פחד, המתקיפות מתוך בהלה, ונשארים.
נשארים בגוף, נשארים בערנות, במודעות, נשארים עם כוונה ברורה, עם לב פתוח, ואמון.
אז מה אנחנו מקריבים בעצם? אנחנו מקריבים כמה אמונות ותפיסות:
שאם לא נלחם לא יהיה מי שיגן עלינו
שאם לא נצבור ונאגור, לא יהיה לנו
שאם נדבר אמת לא יאהבו אותנו
שאנחנו נפרדים ומבודדים, ואם ננקה קרוב ונלכלך רחוק, זה לא ייגע בנו
שאין לנו באמת יכולת להשפיע, להחליט ולשנות
שזו לא האחריות שלנו
שאנחנו צריכים לחפש עונג בכל מחיר ולהימנע מכל כאב/אתגר
שאם לא היום, אז מחר… ואם לא מחר… אז מחרתיים…
שאלוהים שלי, שלנו, הוא לא האלוהים שלהם
שאנחנו לא מושלמים, ככה בדיוק כמו שאנחנו
שעצב יותר עמוק משמחה
שאין סיכוי לשלום ולאהבה…..
(אתם מוזמנים להמשיך את הרשימה….)
נכון שכמה מהמורים הגדולים ביותר של האנושות, לימדו כשהקריבו את עצמם. הקריבו לגמרי את חייהם ואת גופם. ישו, בודהה, רבי עקיבא, גורו ארג'אן…
עדיין, אנחנו מבקשים ללמוד להקריב, לתת מנחה, ולא להיות קורבן. Sacrifice ולא victim .
יוגי בהג'אן תיאר את המסע אל האושר בשבעה צעדים. וממש לפני האושר, צעד אחד קרוב מאוד, נמצא הכוח להקריב. זה הכוח האמיתי. זה הכוח שאנחנו מבקשים לחזק ולהחזיק.
"שבעה שלבים לאושר:
הצעד הראשון הוא מחויבות
הצעד הראשון הוא מחויבות. בכל חיים אתם אמורים להתחייב.
לכן המילה היא המחויבות שנותנת לכם אופי.
הצעד השני הוא אופי
אופי זה כאשר כל התכונות שלכם- כל ההיבטים, הפגמים,
והעובדות – תחת שליטתכם. יין ויאנג נפגשים שם,
באיזון מושלם. אופי נותן לכם כבוד.
הצעד השלישי הוא כבוד
אנשים מתחילים לבטוח בכם, לחבב אתכם, לכבד אתכם.
כבוד יביא לכם אלוהיות.
הצעד הרביעי הוא אלוהיות
מהי אלוהיות? אלוהיות היא כאשר לאנשים אין דואליות באשר אליך.
הם בוטחים בך מיד. אין להם כל פחד בקשר אליך.
אלוהיות נותנת לך חסד.
הצעד החמישי הוא חסד
במקום בו יש חסד אין התנגשות, אין רווח בין שני אנשים. אין
סדר יום נסתר. חסד נותן לכם את הכוח להקריב.
הצעד השישי הוא הכוח להקריב
אתם יכולים לעמוד בכל כאב בשביל האדם הזה. ההקרבה הזו נותנת לכם אושר.
הצעד השביעי הוא אושר "
(מתוך: "המורה של עידן הדלי" – המדריך של רמה 1 קורס מורים)
אז הנה לפניכם קריה לתרגול: כוח להקריב
- שבו בישיבה פשוטה בגב זקוף ובית חזה מורם. הביאו את קצות אצבעות הידיים יחד כך שנוצרת צורה הדומה לאוהל. החזיקו את הידיים (כפות ידיים פונות מטה) בגובה הסנטר. שירו:"God and me, me and God are one." שמרו על קצות האצבעות לחוצות יחד בחוזקה כשאתם שרים. המשיכו 3-6 דקות.
- תנעלו את האצבעות האמצעיות של שתי כפות הידיים יחד בגובה החזה. (כמו שני ווים מעוקלים). משכו את האצבעות חזק ככל שתוכלו. תהיו עקביים. החזיקו 1.5 דקות.
- בישיבה פשוטה ועמוד שידרה ישר, תפסו את מפרקי כפות הידיים (יד אוחזת במפרק כף היד השנייה). מקמו את הנעילה הזו מאחורי העורף ומשכו את הידיים והזרועות מטה. החזיקו את התנוחה עם נשימה עמוקה וארוכה 3 דקות.
- עכשיו תפסו את קצות האצבעות של כל כף יד, תוך שאתם מכופפים את הזרוע השמאלית מאחורי הגב, כשכף היד פונה החוצה (והיד מונחת על הגב קרוב לכתף ימין) ויד ימין כפופה מעבר לכתף ימין (מרפק ימין פונה מעלה). אז קחו שאיפה פנימה, ונשיפה עמוקה החוצה, החזיקו את הנשימה בחוץ ולחצו את נעילת הטבור חזק. במשך 3 דקות, חזרו על המחזור של הנשימה והנעילה.
- מתחו את הרגליים ישרות לפנים. כפפו קדימה, ואחזו את אצבעות הרגליים. החזיקו יציבים כמו סלע למשך 10 שניות. ואז הרפו.
הערות:
היכולת להתעלות על ההקרבה של הגוף נדרשת מהיוגי ומהקדוש.
בשביל זה העצבים צריכים להיות חזקים ומאוזנים. הכוח של השדה המגנטי המקיף של ההילה חייב להיות כ״כ חזק כך ששום שליליות לא תוכל להיכנס לשדה שלך. היכולת ללמד טוב, דורשת את היכולת לדבר ישירות רק לאוזניים פתוחות. אתם צריכים את הכוח לא להיות מאותגרים לענות לשאלות בדיונים מטופשים. המילים שלכם צריכות להיות טהורות. תחושה של מציאות מגיעה לעתים מההתעלות על כאבים קטנים.
– sadhana guidelines
כתיבה ותרגום: שרית מאור Simrit Kaur מלמדת ומנהלת את קורס המורים של עלי קונדליני בישראל.