לפני כשנה וחצי התחלתי להעביר בהתנדבות שיעורי קונדליני יוגה בבית סוהר השרון לקבוצה של אסירים הנמצאים בתהליך גמילה. מדובר על חבורה של גברים בגילאים שונים ומוצאים שונים, שעברו עבירות שונות (קלות וחמורות…), אך המכנה המשותף של כולם הוא העובדה שמלבד היותם פושעים, הם גם חולים במחלה חשוכת מרפא, הנקראת התמכרות.
להיכנס לכלא זה דבר לא פשוט… כמות דלתות הפלדה שצריך לעבור היא אינסופית, בכניסה נלקח ממני כל אמצעי אלקטרוני , ואני מלווה פנימה ע"י איש צוות… המקום מלא מבנים ובנינים, כאשר ביניהם מסתובבים אסירים במדים כתומים . אלה האסירים שעובדים בגינון, בנין/שיפוץ וניקיון במתחם הכלא ואינם כלואים במשך היום. לעבור לידם מדי שבוע, גם עם הליווי, זה דבר לא פשוט…
אך הדבר שהיה לי קשה יותר היה לראות אסירים המובאים לכלא, ולפני שמכניסים אותם לתאים הם כלואים בחוץ בתוך כלובים גדולים עם אזיקים על הידיים והרגליים. ראיתי באינספור סרטים וסדרות את האקט של שימת אזיקים על הידיים או הובלה של אדם אזוק, אך זה עדיין לא הכין אותי לתחושה המאוד לא פשוטה בה אני רואה אדם (גם אם פושע – עדיין אדם…) שנשללת ממנו היכולת הבסיסית של תנועה חופשית. פתאום הבנתי עד כמה היכולת שלנו לנוע ולהניע בחופשיות את הגוף שלנו, ללא הגבלה חיצונית כלשהיא – היא זכות ענקית ענקית ענקית!!!!
היכולת בשיעורים לפתוח את הידיים לרווחה, לנשום, לשיר – הופכת להיות בעלת משמעות חזקה ועוצמתית. בכלל, הם הכי אוהבים לשיר את המנטרות! בגלל שיש להם בעיה חמורה עם גבולות, מישהו יכול פתאום באמצע שיעור, בלי קשר לכלום, לשיר פתאום איזה גורו או להגיד לי מטי בואי נעשה איזה אונג…
בכלל, הקושי להתמודד עם גבולות מקשה עליהם להתמודד עם שיעור קונדליני יוגה רגיל.
פיזית, הם לא מסוגלים לעשות רצף של קריה שלמה, גם אם כל תרגיל יהיה דקה. כיוון שמדובר בנגמלים, אנשים מבוגרים שבילו את רוב חייהם בכלא עם סמים שונים ומשונים, הגוף שלהם הרוס. הריאות שלהם הרוסות, ובעיקר, הם פוחדים פחד מוות להיכנס לתוך עצמם. כל עצימת עיניים יותר ממספר שניות מאיימת עליהם, הם מרגישים שהם חייבים להיות עם העיניים פקוחות כל הזמן. לכן, בהתחלה, גם ההרפיה הייתה מאוד בעייתית. היום, הם מסוגלים לשכב עם רגליים פסוקות, ידיים על הרצפה וראש על הרצפה – נשמע בסיסי נכון? אבל בהתחלה, כשביקשתי שישכבו להרפיה נדהמתי לראות כי הם שוכבים עם ידיים משולבות על החזה וראש מורם למעלה, הם פשוט לא הצליחו לשחרר את הידיים ולהניח את הראש על הרצפה! כשהייתי מעירה, הם היו מניחים את הידיים והראש ולאחר מספר שניות זה היה חוזר למצב ההתחלתי…
החיבור הגדול ביותר שאני חווה הוא הקשר ההדוק בין תכנית 12 הצעדים שהם עוברים ובין התכנים של הקונדליני יוגה. יוג'י בהג'אן עבד עם מכורים ותרגילים רבים המיועדים למטרה זו אכן עובדים. הבעיה היא שאסור להם לתרגל במהלך השבוע קריות בחדר שלהם או בחצר, כך שהם יכולים לתרגל רק תרגילי נשימה או מדיטציות במיטות שלהם. אלה שעושים זאת, מדווחים על תוצאות , אך יכולת ההתמדה שלהם והאמונה שלהם בעצמם שואפת לאפס, כך שלמרות התוצאות, זה לא מחזיק יותר מניסיון אחד או שניים. ולמרות זאת, התמזל מזלי להיות עם אנשים שביקשו להגיע לתכנית גמילה ולכן יש בהם רצון עז לעשות שינוי בחייהם. זהו כר פורה נוח ובעיקר מלא סיפוק לעבודה.
אשמח לשמוע מכם תגובות, שאלות , עצות והערות.
תודה
SAAT-NAAM
—————————————————————————-
מטי פרידמן
בת 51 נשואה +4 מלמדת קונדליני יוגה כ 3 שנים במסגרת קבוצות ושיעורים פרטיים בסטודיו בנחלת בנימין .
בעברה היתה קצינה בקבע בדרגת סגן אלוף כאשר במקביל ניהלה אורח חיים ״ רוחני״ כמתקשרת בקבוצות וליחידים.
בשיעורי היוגה משלבת את שני העולמות במטרה ליצור גשר בין עולם הרוח ועולם החומר.
טלפון: 0544576614