נעים מאוד, שמי אולה שטיינברג. עליתי לארץ מרוסיה לפני… ואו כבר עברו יותר מ 30 שנה. אני אמא לילד אחד, וכבר סבתא.
לפני הקורונה עברתי בארץ קורס מורים רמה אחד ברוסית, ולפני חודשיים סיימתי בפעם השנייה קורס מורים רמה 1 אונליין בבית הספר של אלנה איבנובה. למה ללמוד פעמיים קורס מורים אתם שואלים, ואיך זה היה? אספר בהמשך. אבל קודם אני רוצה לספר איך בכלל התחלתי לתרגל קונדליני יוגה.
כשהייתי בת 40, עבדתי כמוכרת בחנות, 12 שעות ביום, כולל ימי שישי ומוצאי שבת. זו היתה תקופה מאוד עמוסה ואינטנסיבית, והרגשתי שאני זקוקה לאיזשהו תרגול פיזי שיעזור לי לפזר את האנרגיה. תמיד הייתי עושה ספורט, הייתי רצה, ועכשיו חיפשתי משהו שגם "יוריד את הטורים".
חיפשי באינטרנט וניסיתי כל מיני תרגולים, שהיום אני מבינה שהיו לקוחים מעולם היוגה, כמו למשל תרגיל חמשת הטיבטים. בסוף הגעתי לאתר היוטיוב של מיה פינס והתחלתי לתרגל איתה כל בוקר. התמדתי בזה והרגשתי שזה משפיע עלי לטובה. כשהבנתי שהיא עושה קונדליני יוגה, התחלתי לחפש תרגולים כאלה של מורים ברוסית, וככה גיליתי שיש גם עומק פילוסופי, תודעתי, לתרגול הזה.
היום כשאני חושבת מה משךאותי בקונדליני יוגה, אני חושבת שזה בדלל שזה משלב את כל הדברים שאני אוהבת. אני אוהבת ריקוד, תנועה, וקונדליני יוגה היא מאוד דינמית. אני אוהבת לשיר, ובקונדליני יוגה אנחנו שרים את המנטרות. ואני אוהבת גם להיכנס פנימה ואני מוצאת את זה בתרגולי המדיטציה. יש בה הכל – בקונדליני יוגה.
יום אחד ב 2019 ראיתי פרסום בפייסביק שהולך להיות קורס מורים ברוסית בארץ. מאוד שמחתי כי אני לא יודעת אנגלית, ולכל הקורסים שניתנים בארץ, מגיעים מורים מחו"ל שמדברים אנגלית, וגם הספרים באנגלית. רציתי להתקדם, לעלות שלב בתרגול שלי. רציתי להתעמק יותר באספקטים שהם לא רק התרגול עצמו, להיות יותר בבאלנס. בכלל לא התכוונתי להיות מורה.
הקורס התחיל באפריל 2019 וניתן ע"י שתי מורות שבאו מרוסיה – יוליאנה בריבובה וזויה וינדנר, שתיהן מבית הספר של הריג'יבן. הן הגיעו לארץ חמש פעמים וכל פעם נתנו לימוד במשך שבוע, בתל אביב. קיבלנו את ספר הלימוד ברוסית וזה היה ממש טוב בשבילי. היינו 11 תלמידים, 9 בנות ו 2 בנים, וכולם סיימו את הקורס. סיימנו בדצמבר 2019, ממש קצת לפני שהתחילה תקופת הקורונה.
השיעור הראשון שהעברתי במסגרת הקורס היה למשפחה, לילדים של אחותי. הם כבר גדולים, והסכימו להיות התלמידים שלי. כולנו התישבנו במעגל ולימדתי אותם את המדיטציה עם המנטרה מהה. בהתחלה הם הסתכלו אחד על השני והתחילו לצחוק, אבל אחרי שתי דקות הם נכנסו לזה. הרגשתי שזה ממש משפיע עליהם. זו היתה החוויה הראשונה שלי בלהעביר את האנרגיה של הלימוד.
כשהקורס הסתיים, התחלתי לעקוב אחרי כל מיני מורים ברוסית ואחרי בית הספר במסקווה וסאן פטרסבורג. רציתי להמשיך לרמה 2.
ואז פרצה הקורונה. הייתי הרבה לבד בבית. אפילו עשיתי קורס/ריטריט אונליין בבית. זה פתח את האפשרות ללמוד אונליין וכשראיתי פרסום לקורס מורים רמה 2 בבית הספר אונליין של ילנה איבנובה, מיד נרשמתי. אבל לצערי לא היו מספיק נרשמים והקורס נדחה בשנה. הרגשתי אכזבה כי היה לי חשוב להישאר במסגרת של לימוד, זה עוזר לי, זה תומך את הדרך ואת ההתפתחות הפנימית שלי.
בסוף נפתח קורס רמה 1, והחלטתי להצטרף ולעשות שוב את הקורס. הפורמט היה יומיים של לימוד אונליין בחודש, והקורס היה בליווי המשפחה של יוגי בהג'אן. בפתיחת הקורס, וגם בסיומו היה לנו זום עם ביביג'י אשתו של יוגי בהג'אן, ועם שני ילדיו הבת קמאלג'יט, והבן קולביר סינג. בייחוד מקולביר סינג, שהוא אגב מאוד דומה במראה שלו לאביו יוגי בהג'אן, הרגשתי את האנרגיה של קונדליני יוגה.
בקורס אונליין השתתפו המון תלמידים, אבל למרבה הפלא, דוקא מרחוק נוצר קשר הרבה יותר קרוב ומשמעותי עם המורים ועם התלמידים האחרים. חילקו אותנו לקבוצות לימוד יותר קטנות. אני הייתי בקבוצה שנקראה נירנמה עם בערך 15 תלמידים. היינו נפגשים בזום לתרגול כל בוקר, בשעה שש בבוקר, ואחד מאיתנו היה מעביר את השיעור. היתה לנו גם קבוצת ווטסאפ, ווטסאפ של הקורס כולו. המורים היו מאוד נגישים, וככה נוצר הקשר והחיבור. היום אני מרגישה שהם כמו משפחה שלי.
הקורס נמשך 10 חודשים, ולמרות שכבר עשיתי אותו, נפתחו לי הבנות חדשות, על איך התרגילים עובדים על האנרגיה דרך הגוף. הבנתי גם את הקשר בין הגוף והתודעה. יש אנשים שנמשכים לפן המדיטטיבי של קונדליני יוגה ושמים יותר דגש על התרגול הזה. אני מרגישה שהתרגול הפיסי מאוד חשוב, אז אני מקפידה לעשות גם תרגולים שמפעילים את הגוף ולא רק מדיטציות כי אני מרגישה שכשהתודעה מתעלה, עולה בתדר, חשוב שהכלי שמכיל אותה גם יהיה מתוחזק היטב. ככה האנרגיה זורמת יותר טוב ואין חסימות.
בחודשים האחרונים התחברתי גם לג'פצ'י ולכמה תרגולים של שבד גורו. הם עושים משהו לנפש.
עכשיו באוקטובר יפתח קורס רמה 2 ואני מאוד נרגשת לקראתו.
למרות שבכלל לא התכוונתי להיות מורה, עכשיו אני מתחילה להרגיש שאני כל כך מלאה, שזה עולה על גדותיו, ואני ממש רוצה להעניק את המתנה הזו לעוד אנשים. אז חשבתי לפתוח קבוצה קטנה של תלמידים ברוסית, בחיפה היכן שאני גרה, אולי ביום שני בערב. אז אם אתם קוראים את זה ומעונינים, תפנו אלי.
כשאני מסתכלת לאחור איפה הייתי לפני עשר שנים, ואיפה אני היום, זה מקום אחר לגמרי, גם מבחינה פיסית, למרות שלא נהייתי יותר צעירה… תודה על קונדליני יוגה.
אולה
