מאת רונית ורדי
קהילה יקרה,
רוצה לשתף אתכם בתהליך שעברתי , תהליך של קורס רמה 3, באירגון ה KRI . בימים אלו, כששומעים הרבה דברים קשים על הארגון, והדרך, ישנם גם דברים טובים לשתף…
אז קורס מורים רמה 3, הוא דרך. דרך חיים, והזדמנות לכל אחד לגדול בתוך עצמו.
כשהתחלתי את הקורס, ב 2015, זוכרת שהדבר שעזר לי לצאת לדרך היתה ההבנה שידעתי כבר שהקונדליני יוגה היא הדרך שלי. לא היו לי התלבטויות לגבי הדרך. ההחלטה על קורס רמה 3 היה עבורי כמו המשך טבעי.
אז איך זה בנוי? ראשית צריך להתחייב. וזו אולי הבעיה הקשה ביותר של כולנו. להחליט. לקחת מחויבות ולעמוד בה. וכמו המשפט שאנו כל כך מכירים-The first step for happiness is commitment! . המחויבות היא לתהליך של 1000 יום. 1000 יום של מדיטציה 31 דק', ונכונות למפגשים חודשיים עם קבוצת חברים לדרך. בעיקר הסכמה לגדילה.
הקורס בנוי מ-3 עמודי תווך :1. מדיטציה, 2. צמיחה רוחנית, ו-3. עבודה למען הקהילה.
באופן מעשי נפגשים פיזית במהלך 1000 יום , כ-3 פעמים והשאר ממש בידכם. אף אחד לא יגיד לכם מה לעשות, או איך. אף אחד לא בודק. העבודה היא אישית לגמרי.
בחלק המדיטציה– החלטתי על איזו מדיטציה אני בוחרת לתרגל.(במקרה שלי Sodharshan chakra kriya ) , שהיתה מאתגרת עבורי במשך כל השנים. החלטתי שזו ההזדמנות "לנצח " אותה.
בחלק של הצמיחה הרוחנית– קיבלתי קבוצת חברים לדרך מכל מיני מקומות בעולם, והיינו צריכים להפגש בזום פעם בחודש במהלך 3 השנים של הקורס.
בחלק של העבודה בקהילה– החלטתי לעבוד עם צעירים על הספקטרום האוטיסטי בקונדליני יוגה. הצטרפתי לתכנית "רואים רחוק" שעובדת עם צעירים לפני הגיוס לצהל, והתחלתי ללמד שם פעמיים בשבוע.
אז מה למדתי?
מדיטציה- למדתי למדוט בהנאה. לא לפחד מהמדיטציה הארוכה, ואפילו להנות ממנה. למדתי להכנס לעומקים במדיטציה שמעולם לא חוויתי. למדתי לקבל שלפעמים זה קל ולפעמים קשה. בעיקר למדתי שקט. שקט מדהים שנמצא במדיטציה ונהיה קל יותר להשגה. המדיטציה נהיתה כמו חברה עבורי.
צמיחה רוחנית- המפגשים עם האנשים באופן קבוע במשך זמן כה ארוך… למדתי לקבל כל מיני צורות חשיבה. אנשים שחשבו אחרת, התנהגו אחרת , אבל מעולם לא שפטו. למדתי איך מדברים מבלי להכנס אחד לדברי השני. להקשיב לעומק. לקבל בלי לשפוט. נהנתי לשוחח עם חברים לדרך על נושאים שלא תמיד אחרים מבינים… והיו גם אכזבות. לפעמים הקבוצה קצת מתפרקת, יש צורך איכשהו לאסוף את כולם- כי זהו התהליך. לפעמים נשארתי לבד, או רק עם אחד, אבל המשכתי. למדתי על התמדה ועל חברות.
עבודה בקהילה- תחושה של שליחות. לגעת בלב של צעירים כאלו, לראות כמה טוב זה עושה להם. לדעת שאפשר להעיז לעשות דברים אחרים. ללמוד להתאים את התרגול לצורך. ערכתי הרבה שאלונים וכמעט שהייתי מוכנה להוציא מחקר בנושא. (הזמנה למי שמעניין אותו …).
ואחרית דבר-
זהו תהליך ארוך ולא קל. רק השבוע קיבלתי פיזית את התעודה שלי, למרות שסיימתי כבר לפני שנה.
התחושה היא של השלמה. הרגשה של מאמץ שנשא פרי. אין זה מעיד על שאהיה מורה טובה יותר, או שיהיו לי יותר תלמידים. זוהי דרך אישית שלי, בתוך מהלך חיי. דרך שנתנה לי הרבה סיפוק והערכה עצמית.
ממליצה לכל מי שמוכן- לקפוץ למים. אם יש לכם שאלות באופן אישי- אשמח לענות. בהצלחה!