מאת שרית מאור
גם אני, כמו רבים אחרים, שבעתי מעודף זמן מסך בחודשים האחרונים. אבל כששקלתי את הבעד והנגד של קיום קורס מורים רמה 2 און-ליין, היה לי ברור שזמן המסך האינטנסיבי הזה עדיף מלא לקיים את הקורס, ובטח כשמדובר בקורס שהנושא שלו הוא חיוניות ומתח, כי מי לא התמודד עם רמות גבוהות של מתח בתקופה האחרונה? מי לא נדרש ללמוד –
על ויסות עצמי מחודש, על הרגלים חדשים? מי לא מצאה את עצמה מתמודדת עם אי-ידיעה?
בהרבה מובנים ההוראה באון-ליין היא עולם אחר. אבל המטרה בקורסים האלה, בין אם הם בפיזי או דרך המסך, היא אותה מטרה. מתוך הנסיון שצברתי בקורסי און-ליין כמורה ומשתתפת בשנה האחרונה, ניסיתי ליישם עד כמה שיכולתי את מה שהבנתי שעובד טוב בפורמט הזה, וניסיתי להימנע ממה שלא עובד, למשל:
- הויסות בין זמן מסך לבין זמני ההפסקות היה אחד המרכיבים העיקריים – היה ברור שנדרשת הפסקה ארוכה בין שני חלקי היום, וההמלצה למשתתפים היתה לצאת להליכה בזמן ההפסקה: הליכה היא אחד התרגולים המומלצים בהתמודדות עם לחץ, וזו היתה הזדמנות לממש את ההמלצה הזו תוך כדי הקורס והלחץ שזמן מסך ממושך יכול לעורר.
- זמן שקט בתוך זמן המסך, גם הוא אלמנט חשוב מאוד.
- הרבה עבודה בקבוצות קטנות.
- שיתופי מסך, שיתופי מסמכים, תמונות וידיאו בזמן הסשנים,
- ועוד…
וגם כאן, כמו בכל מרחב הוראה- שיעור, קורס, או סדנה, יש מרכיב אחד שלא קל להסביר אותו, זה מה שאנחנו מכנים כ: ״להחזיק מרחב״
איך מחזיקים מרחב לקבוצה של אנשים שלא נמצאים באותו חלל? איך מחזיקים מרחב כשאלמנט הנוכחות הפיזית כל כך שונה? מהו המרחב? מהי הנוכחות?
למרות השוני, אותם עקרונות פועלים בהחזקת מרחב:
נוכחות ערה, שקט פנימי עמוק, אותנטיות, אכפתיות, התבוננות עמוקה, הקשבה עמוקה, לב ער, וביטחון בכוח הבלתי נראה שמחבר את כולנו – וחיבור אליו.
המרחב היה צר מאוד – מסך
ובו זמנית גם רחב מאוד – בקורס היו 30 משתתפים מארצות שונות, שפות שונות, זמנים שונים, תרבויות שונות
בשבילי, זו הפכה להיות אחת ההתנסויות המעניינות ביותר, בהן חווית הגוף הפיזי וחוויות הגוף המעודן התרחבו מאוד.
מהפידבק שאני מקבלת מסתבר שגם התלמידים שחששו מהפורמט הזה הרוויחו הרבה מהאפשרות להיות מחוברים לקבוצה, בעודם נוכחים במרחב הפרטי שלהם, שהפך למרחב שמכיל ומעודד ריטריט:
יכולת ריכוז גבוהה, אפשרות למנוחה עמוקה, והזדמנות נפלאה לממש מיידית את מה שלומדים וחווים בתוך הסשנים – בלי הפער של המרחק שיש בדרך כלל בין המרחב של הריטריט למרחב של הבית, ובלי הזמן של הנסיעה. פשוט, מכבים את המסך – והנה אתם בתוך החיים שלכם: ועכשיו ממשו את מה שלמדתם. וזה עבד.
המתח של הפורמט החדש הפך לחיוניות שזורמת אל תוך היומיום.