כל מי שהשתתף אי פעם בשיעור קונדליני יוגה, בסדנא או בקורס מורי קונדליני יוגה, לא יכול להתעלם מהאופי המיוחד והמגוון של המשתתפים. אנשים בכל צבעי הקשת שמביעים את כמיהתם לאמת, לאושר, לשלמות. ישנם אנשים שהתברכו בכשרונות אומנותיים שמצליחים להביע בשפת המוזיקה הריקוד או המילה את חוויותיהם בתרגול קונדליני יוגה. אחת מהם היא רבקה גלשטיין, משוררת וכותבת, שלמדה במחזור השלישי של קורס מורים. רבקה תיעדה את חוויותיה במהלך הלימודים והצליחה להביע אשר עבר עליה בתהליך עוצמתי זה.
ביקשתי מרבקה לחלוק איתנו תמצית ממה שחוותה. זה מובא כאן במילותיה:
שמי רבקה גלשטיין – SADH BAKSHEEH KAUR
נולדתי בחיפה, בוגרת בית הספר הריאלי העברי בחיפה . עם תום שירותי הצבאי למדתי באוניברסיטת חיפה ספרות עברית והשוואתית ופילוסופיה וכן הכשרת מורים.
נישאתי בשנת 1991, ואימא לשלושה בנים.
בשנה זו 2009/10 אני לומדת לקראת תואר שני בספרות עברית בתוכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה.
עוסקת בכתיבה, הוצאתי עשרה ספרים: חמישה ספרי שירה וחמישה ספרי ילדים ונוער בהוצאות שונות. מעבירה סדנאות כתיבה, מפיקה ערבי סיפרות.
פגישה עם קונדליני יוגה
התוודעתי לתרגול הקונדליני יוגה ביוני 2007 .
הגעתי לתרגול קונדליני יוגה מתוך חיפוש מסגרת תרגול פיזית, ובדיעבד, צורך לקשור בין היבטים של הגוף הנפש והתודעה וחיבור אל הצדדים החווייתיים בהוויה .
בתרגול היוגה הזה גליתי עד כמה הנפש, התודעה יכולות להרחיב את טווח היכולת הפיזית,
להשקיט את הסוער, למקד ולקרב את עצמי אל אני רחב וכולל , מחוץ למגבלות הזמן והחלל
הגעתי לשעור הראשון יום אחרי שחלק מהמתרגלים מהקבוצה השתתפו בטנטרה לבנה. כולם היו נרגשים וסיפרו על החוויה המיוחדת שעברו באותו סופשבוע ואני הצטערתי שגם אני לא השתתפתי.
כבר מהשעור הראשון של התרגול התחברתי אליו. לא יכולתי לומר במילים אבל זה עבד עלי.
משיעור לשיעור הפלא התעצם. הרגשתי אחרי התרגול – נינוחה, אנרגטית, ממוקדת. היה גם בכי במהלך ההרפיה, אבל הבנתי שזהו חלק מתהליך הטיהור והשחרור שעוברים על הגוף והנפש והתודעה.
שמעתי רשמים של מספר משתתפים לגבי קורס המורים שהתקיים באותו זמן. הם דיברו על תהליכי טרנספורמציה, על ההשפעות החיוביות הנוגעות בכל תחומי החיים. הרגשתי שאני רוצה ללמוד. לדעת יותר על שיטת התרגול. על הפלוסופיה הקיימת ברקע. ולחלוק את הידע הזה עם אחרים.
תוך שבועיים שלושה מאז שהתחלתי לתרגל החלטתי להרשם לקורס המורים הבא (מחזור מס' 3) שתוכנן להיפתח באוקטובר 2007, החלטה שלכאורה התקבלה בניגוד לכל שיקול הגיוני באותו זמן. מאוחר יותר הבנתי, שההחלטה נבעה מתוך העצמי האינסופי, שהמתין לקריאה זו משך שנים.
התחלתי את הקורס באוקטובר 2007 ומתחילת הקורס, במהלך התרגולים בקורס ובשעורים, כתבתי שירים שליוו את התהליך. אני כותבת שירים ואף הוצאתי ספרי שירה, אבל התרגול גרם לפרץ כתיבה אינטנסיבי שזמן רב לא התנסיתי בו.
אני זוכרת את המפגשים בקורס המורים , כאשר בעקבות התרגול ולימוד של גורו דהראם, דאריל אוקיף, פוולו לאנדראגון ושרית מאור, כתבתי בהפסקות שבין השעורים, מאוחר בלילה נשארת באולם התרגול מנסה לתפוש במילים את החוויות החדשות.
הלוטוס
הפרח שעל ראשי הרעיד
משבי אנרגיה סביבו. מעליו
מענגים את כותרתו
ומורים לו את הדרך להיפתח
בזהירות עלה אחר עלה
משבי אנרגיה סבלניים
עלה אחר עלה
נוגעים קלות בשנתו
משהו זע
עמוק בתוך ישותו
עלה ועוד עלה נענים
הדרך עדיין חשוכה
הכותרת עדיין צנופה
אבל פריחה לבנה
של אלף עלי כותרת
מרחפת מעליו
המפליא שמייד רציתי לשתף את האנשים במה שכתבתי, בניגוד לאופן שבו אני נוהגת עם שירים אחרים, כאשר אני מאפשרת לעצמי ולהם להתרחק מהחוויה ומאוחר יותר לקראם. הרגשתי שהשירים לא שייכים לי אלא למה שהתרחש. הרגשתי שאני רק אמצעי .
*
השמחה מתולתלת היטב
מכווצת בבסיס הגוף
לפעמים מאותת סימנים במעלה עמוד השדרה
מציפה אושר ואהבה
אני מרשה לעצמי לגעת בבני שיחי
לגלות סימני חיבה
פי מאבד מנוקשותו
פני מרצינותם
אמשוך בקפיץ השמחה
הגדולה והיא תזנק דרך כל מעגלי האנרגיה
דרך כל הצבעים
המיתרים. הערוצים
במיתר כסף מתוח אל
הקודקוד
ומעליו לאינסוף
הכל יוצף באור
הברות
בהברה KUN מקורזל נחש
נפתח בהברה DA
מסתלסל ועולה מתנגן ופורט
KUNDALINI
KUNDALINI
הנחש שר
בכל שעור נבעו שירים בהתאם לנושא בו עסקנו: זהות המורה, צליל ומנטרה, הסדהנה, אורח החיים היוגי ועד לשיעור האחרון בו דיברנו על החיים והמוות ועל האם ועל האב. באותו סופשבוע, אמי, סופיה לייפזיג הייתה מאושפזת בבית חולים בגלל מחלה שממנה נפטרה. חודש אחרי סיום הקורס ושבועיים אחר כך נפטרה חמותי, מינה גלשטיין ז"ל, אחרי מחלה ממושכת.
התרגול פתח לי שערים אל עצמי, אפשר לי להתמודד עם מותם של יקרים ועם מצבי הפיזי שנחלש באותו קיץ – סתיו 2008.
המשכתי לתרגל אצל דנה הדר מורט, מורה מקסימה ואישיות מחזקת.
במהלך הזמן שעבר מאז, לאט לאט, יצאתי ממסלול התרגול האינטנסיבי. איני מתרגלת סדהנה, וגם לא במהלך היום. התרגול הצטמצם לפעם בשבוע בקבוצה קטנה בחיפה בהנחיית דנה.
בד בבד עם הפסקת התרגול אני חוזרת לאותם דפוסי התנהגות ולאותם בעיות גופניות שהביאו אותי בעצם כמעט לתחילת הדרך .
בחודשים אחרונים אנו לפני מעבר לדירה גדולה יותר. אני מקווה לייחד בה פינה לתרגול העצמי וכל מה שעליו ויתרתי יחזור אלי – השקט, המיקוד השלווה החיוניות ובעיקר שחרור מההיאחזות בדברים.
לפני הסהדנה
המאבק בבוקר
אם לקום או לא
אם חמש דקות נוספות של שינה
או מייד להדיח אותה
כמו כלים בכיור
שיש לסבן ולשטוף
כדי להנות מנצנוץ השמש עליהם
בתחילת קורס המורים כתבתי את השיר "מורה שקופה". לא ידעתי עד כמה השיר יהיה רלבנטי לימים אלה. כי כשנמצאים בקורס מורים, המחויבות לתרגול היומי היא מוחלטת. אין צורך לקרוא למורה. הוא נמצא. ככל שמתרחקים מקורס המורים, כל דבר יכול להסיט- מחלה שלי, של הילד, אין חדר, אין שקט.
בימים אלה אני מוצאת את עצמי קוראת למורה הפנימי ONG NAMO GURU DEV NAMOומקווה שאוכל להיענות בקרוב שוב לקריאה .
לצד התקווה לחזור לתרגול יומיומי, ולדרך, אני מקווה להצליח לפתוח קבוצת מתרגלים ולשלב בתרגול גם כתיבה, וכן להמשיך את לימודי קונדליני יוגה וSAT NAM RASAYAN
מורה שקופה
אני קוראת לך
מורה שקופה
אני קוראת לך
הרדומה
יודעת הדרך
בהבזק אחד
ניצבת ומורה : לכאן
לכאן
מצמידה את זרועותי אל גופי
שלא אשלח ידיים
ואדבק בדברים
שלא אקשר לעלבון
צער. כאב
אני קוראת לך בתוכי
מהדהדת קריאה :
ONG NAMO GURU DEV NAMO
רבקה גלשטיין
עריכה: קרן מודלין