קונדליני מכאן – אוגוסט 2010 קרן מודלין מביאה לכם סיפורים מהקהילה המקומית:
דורית דן (Hari Har Kaur) הסכימה בשמחה לחלוק איתנו את חוויותיה האישיות מהכרותה עם יוגי בהאגן. בשיחה מרתקת, שהעלתה זכרונות רבים והייתה מרגשת עבור שתינו, דורית משתפת אותנו ברשמים ובחוויות שלה מהמאסטר. השיחה מובאת כאן במילותיה של דורית.
שאלה: לפני שניגש לנושא שלנו, ספרי לנו על עצמך. במה את מתעסקת היום?
דורית: אני גרה בחדרה, ועוסקת במה שנקרא "קייטרינג בוטיק"- אני מכינה ארוחות צמחוניות לפי דרישות הלקוח יחד עם משלוח עד ביתו. אני מבשלת גם לארועים ומעבירה סדנאות בישול. אני ממשיכה ללמד קונדליני יוגה, שמהווה דרך חיים עבורי.
שאלה: איפה נולדת, איפה גדלת?
דורית: נולדתי בארץ וגדלתי גם בתל אביב וגם בקיבוץ. אחרי השירות הצבאי נסעתי לקנדה ולארצות הברית, והתיישבתי באריזונה. לא הכרתי שם אף אחד, ויום אחד חיפשתי שיעורי יוגה בדפי הזהב. זה היה המפגש שלי עם קונדליני יוגה. המקום שבו העבירו שיעורים היתה חווה לגמילה מסמים ואלכוהול. המקום נוהל על ידי 3HO, והתבסס על אורך חיים יוגי ותזונה צמחונית, ופעמיים ביום התקיימו שיעורי קונדליני יוגה לקהל הרחב. הכרתי את אנשי הקהילה בחווה שהייתה קהילה מאד פעילה.
שאלה: איך פגשת את יוגי בהאג'ן?
דורית:פעם אחת יוגי בהאג'ן ביקר בעיר סמוכה וחברה טובה בשם סורייה קאר מזכירתו לשעבר של יוגי בהג'ן, הזמינה אותי לבוא ולבשל עבורו בביקור בעיר סדונה, הוזמנתי להצטרף לארוחת ערב שבה הוא נכח. המפגש היה די הזוי. כמו כל ישראלי טוב חשבתי שלא צריך להקפיד על שעת ההגעה, והגעתי למסעדה באיחור רציני. כשפתחתי את דלת המסעדה, זה היה כמו בסרט שכולם מסתובבים ומסתכלים עליך. הושיבו אותי בשולחן עם יוגי בהג'ן ושם פגשתי אותו לראשונה/
הנוכחות שלו היתה גדולה. הוא היה לא רק בן אדם גדול, אלא הייתה לו נוכחות עצומה, עוצמתית. אתה ישר מרגיש יראת כבוד. אך הוא היה גם כמו אדם רגיל כשישב איתך, לא מתנשא. הוא כל הזמן היה מדגיש שהוא בן תמותה כמו כולם. הוא קרא לעצמו "מורה", אף פעם לא "גורו" או מורה רוחני. אלה שסביבו התיחסו אליו כאל מורה רוחני.
שאלה: אז מה, לחצת לו את היד?
דורית: לא, לא לוחצים ליוגי בהאג'ן את היד. בהודו יש מנהג שנוגעים בכפות הרגליים ושמים על המצח העין השלישית זוהי מחוות כבוד לזקנים וקדושים . לא הכרתי את המנהג הזה, לומדים תוך כדי.
שאלה: איך הוא תיקשר עם כל כך הרבה אנשים?
דורית: הוא לא תמיד תיקשר אחד לאחד עם כולם, לרוב גם שיחות אישיות נעשו בסלון בנוכחות המזכירות שלו שעבדו איתו באופן רציף כל היום לעיתים נדירות הזדמן למשהו להיות איתו לגמרי ביחידות .
הוא חי באספניולה שבניו מקסיקו וגם בלוס אנגלס. אחרי אותו ביקור בסדונה הוזמנתי לנהל את המטבח שלו באספניולה בקיץ של שנת 1994. (את הניסיון רכשתי בחווה באריזונה).
שאלה: ספרי לנו על התקופה שבה עבדת במטבח שלו.
דורית: כל יום וכל היום הייתי בבית שלו. יצא לי לראות אותו הרבה, הייתי מבשלת במחיצתו והוא היה מבשל במחיצתי. המקום היה מוצף אנשים כל הזמן. הקיץ התחיל בטנטרה לבנה והמשיך במחנה לנשים עד סוף הקיץ. לא היה לי צוות, וכל יום הייתי מבשלת למאה איש.
יוגי בהאג'ן התרשם מהמשמעת העצמית שלי….הוא חשב שזה נבע מהשירות הצבאי! (הוא גם שירת בצבא בהודו).
ליוגיג'י היו הרבה עוזרים. צוות אנשים שניהל הכל. נניח שרצה ללכת לסרט או למסעדה, אז מישהו אחד היה אחראי על רכישת כרטיסים, אחר על ארגון מכוניות. היית רואה את כל הפמליה עולה למכוניות, בשיירה כל מי שרצה ללכת נסע לא היה צריך הזמנה מיוחדת. הוא אף פעם לא החזיק כסף ביד, לא היה רשום בשמו שום נכס. הכל היה ברשות הארגון 3HO. הוא יזם ואחרים ביצעו. כך נוצרו עסקים רבים בקהילה. למשל: נתן מרשמים לכמוסות, לתה או מזון. תמיד הוא נתן את האישור, אך לא החליט לבד. החליטו בשבילו לאיזה רופא ילך, איזה תכשיט או בגד ילבש.
היתה לו אינטואיציה מאד מפותחת, והוא היה רואה תמיד את התמונה הגדולה. כשדיבר עם בן אדם, היה רואה את ההילה שלו והיה מתייחס לפוטנציאל הגבוה של אותו אדם ולא נותן לעיניינים ארציים להפריע לתהליך.
שאלה: היו לך שיחות אישיות איתו?
דורית: גרתי בבית אחר, אך רוב היום הייתי בביתו. באותה תקופה, הוא כבר לא לימד יוגה וטנטרה לבנה, אך היה מעביר שיעור התעמלות כל בוקר והרצאה כל ערב במחנה הנשים וכמובן מבקר בסוף כל יום של טנטרה לבנה.
היה מאד נדיר לנהל שיחה פרטית איתו משום שתמיד היה מוקף מזכירות ומלווים. היו לי שלוש שיחות אישיות איתו, שהתקיימו באופן ספונטאני.
שאלה: קיבלת הכוונה רוחנית ממנו?
דורית: לא ממש. היה יותר ייעוץ מעשי לגבי החיים האישיים שלי.
שאלה: כמה זמן עבדת בביתו?
דורית: בסוף הקיץ שלאחריו התכוונתי לחזור לישראל, והוא אמר לי "את עדיין לא מוכנה". הוא אמר לי לנסוע ללוס אנגלס, וכשאמרתי לו שאין לי שם בית, הוא אמר: "הבית שלך נמצא בכל מקום שבו את נמצאת." מילים אלו נשארות איתי עד היום.
כשעברתי ללוס אנגלס דאגו לי מיד אנשי הקהילה.
שאלה: אז חיית חיי קהילה? חיית אורח חיים יוגי?
דורית: כן, אולם לא גרתי באשראם. הקהילה היתה גדולה מאד, וכולם גרו במרחק הליכה מהסטודיו ומהאשרם. שם היינו נפגשים כל בוקר לסדהנה מ-4.00 עד 6.00 ולאחר מכן לתפילות בגורדווארה (מקדש סיקי – ק.מ.) מ-6.00 עד 7.00. כשגרים קרוב לקהילה פעילה, וכולם עושים אותו דבר, יותר קל לשמר את אורח החיים.
גרתי בלוס אנגלס במשך שמונה שנים והתחתנתי כשנה לאחר הגעתי. יוגי בהאג'ן נכח בחתונה, ואשתו, ביביג'י, קראה מה"גורו" (סירי גורו גרנט סהיב, הגורו ה-11 בשושלת הסיקית-ק.מ.). נוכחותו של יוגיג'י היתה נותנת הרגשה שמשהו מיוחד קורה לך, כל אחד היה שמח לקבל תשומת לב כזו. השפעתו היתה גדולה, לא רק בחיים אלא גם בחלומות. היתה תקופה שהוא היה מופיע לי בחלומות באופן אינטנסיבי. אמרו שכאשר הוא מופיע בחלום, זה כי הוא הזמין את עצמו.
שאלה: קיבלת מסרים ממנו בחלום?
דורית: כן. היו מסרים והיתה תשומת לב אישית.
שאלה: היו דברים שנחרטו בזכרונך מהמפגשים שלך איתו?
דורית: יש הרבה זכרונות. אספר מה שעולה לי כרגע. פעם הוא החליט לבשל. הוא השתמש בכמות אדירה של ghee, ותבלינים שאינני זוכרת אותם, אך השולט בהם היה צ'ילי. הוא הוסיף טופו ועטף כל חתיכת טופו בחסה. זה היה חריף ברמות! הרגשתי חנק מהאדים שעלו מהתבשיל! היינו חייבים לאכול!
שאלה: למה את מתגעגעת?
דורית: אליו. לנוכחות שלו. לדעת שהוא שם ושאני יכולה לנסוע ולהיות במחיצתו.
שאלה: האם מורשתו עוברת לדורות שלא הכירו אותו באופן אישי?
דורית: יוגי בהאג'ן תמיד אמר שבא ליצור מורים ולא לאסוף תלמידים. הוא לא איפשר לאנשים לפתח תלות, אלא הדגיש את הצורך לנהל חיים עצמאיים. קונדליני יוגה היא יוגה לבעלי הבית, ל"householders", כאשר כל אחד חייב, בנוסף לעיסוק שלו ביוגה, להיות מסוגל לפרנס את עצמו ואת משפחתו. מטרתו היתה שכל אחד יתמחה בתחום מסוים, כדי לחיות את החיים בכבוד. זאת היוגה שלימד אותנו. היום, יש נטיה להפוך את היוגה לעיסוק מסחרי, אך יוגי בהאגן לימד שיוגה היא דרך חיים. לכן זה משמר את עצמו.
קונדליני יוגה היא תרגול לנפש, היא מתחזקת אותי. זה שאני מלמדת, זה רק חלק מזה. חובתנו לחלק את הידע. אני קיבלתי מתנה ואני חייבת להעביר אותה הלאה.
שאלה: מהו, לדעתך, העתיד של קונדליני יוגה? מי שלא הכיר את יוגי בהאגן נמצא מנותק מהמסורת במידה מסוימת.
דורית: הארגון העולמי הוא חזק מאד, ושומר על הציביון של הידע שלימד יוגי בהאג'ן. על הטוהר שלו. השפעתו שלו נמשכת. בעצם כל מי שמתרגל קונדליני יוגה הוא תלמיד שלו. אני, כמורה, מהווה חלק משושלת המורים. אם נשמור כולנו על מורשתו, ונבנה קהילות שמבוססות על השיטה שאותה הוא לימד, אז נמשיך להעביר את הייחודיות של הקונדליני יוגה. בניית קהילה אינה דבר קל. דרושים אנשים דומיננטים עם מחוייבות. לדעתי, חסרה לנו קהילה בישראל, כפי שחוויתי במקומות אחרים.
נוכחותו של יוגי בהאגן היתה זכות גדולה, אך היא אינה הכרחית לצמיחה שלנו בתור מתרגלי קונדליני יוגה.
האתר של דורית: www.d-food.co.il
כתובת מייל: dfood2go@gmail.com
קרן מודלין