מאת יעל שחם-גפני
בכל שנה היינו חוגגים ב 26 לאוגוסט את יום הולדתו של המורה שלנו יוגי בהג'אן. השנה, כולנו המומים לאחר פרסום הדו"ח של An Olive Branch. חלקנו מסרבים להאמין, חלקנו מכחישים, חלקנו מרגישים שאיבדנו את האמון, וחלקנו ממש מרגישים נבגדים ורוצים להשליך את זכרו מאיתנו והלאה.
מוסדות הקהילה – ההנהגה של 3HO ו IKYTA פועלים לאפשר לכל הקולות להישמע, ושנקשיב ונכיל את כל מה שצף ועולה. כולי תקוה שנעבור את המשבר הזה ונצא מחוזקים.
אצלינו בישראל הדבר אולי מעורר פחות טלטלה. רובינו כאן מורים שלא הכירו את יוגי בהג'אן, ואולי הצטרפו ללימוד לאחר מותו. בכל זאת בקורסי המורים אנו רואים סרטים בהם הוא מרצה ומלמד, וספרי הלימוד שלנו שזורים בדברי החכמה שלו. מי היה יוגי בהג'אן באמת, והאם אנחנו יכולים לסמוך על הלימוד שהוא הותיר לנו? השאלה הזו מטרידה רבים וגם מעוררת את הרצון לחקור את השורשים של הלימוד, להכיר מי היו המורים של יוגי בהג'אן ומאין הוא שאב את מה שהוא לימד אותנו, ומה מכל זה הוא המציא. האם יוגי בהג'אן היה עילוי רוחני, יוגי עם כוחות שיכל לקרוא את המחשבות שלך ועזר לתלמידים רבים להתקדם ולהתפתח, או שהוא היה הודי חרמן ושקרן שניצל את הסטטוס שלו כדי למלא אחר תשוקותיו ויצריו?
מכיון שהוא לא איתנו, לא נוכל לשאול אותו, ולא נוכל לדעת את האמת. אבל מה היא אמת? האם יש אמת אמיתית אוביקטיבית? כמי שלמדה בודהיזם כמה שנים טובות, אחד הדברים שנטבעו בי זו הבנה שהאמת היא סוביקטיבית, ולגמרי תלויה בצופה. שני אנשים יכולים לצפות באותה סיטואציה בדיוק, וכל אחד יראה מציאות אחרת לגמרי. המציאות שאנחנו רואים תלויה ב"פילטר" שדרכו אנו מסתכלים על העולם, והפילטר הזה שבבודהיזם אנו מכנים אותו "קארמה", הוא בעצם מצב התודעה שלנו, שתלוי בדברים שחשבנו, אמרנו ועשינו עד כה, בגלגול הזה ובגלגולים קודמים.
והכי חשוב – יש לנו את זכות הבחירה. בכל רגע ורגע אנו בוחרים מה לחשוב, לומר ולעשות, וזה יקבע את הפילטר שדרכו נראה את המציאות בעתיד.
אנו נמצאים בתקופה מאוד ייחודית בהסטוריה של האנושות. לפני כמה ימים שמעתי תקשור של קריון שבו הוא מספר את ההסטוריה של כדור הארץ, ומתאר שהיו לפנינו ארבע ציויליזציות שהחריבו את עצמן. אנו הציויליזציה החמישית, וגם אנו היינו קרובים להחריב את עצמנו, במלחמת עולם שלישית גרעינית, אולם, האנושות הצליחה להתעלות! עברנו את המבחן ועתה אנו עומדים בפני תקופה שמעולם לא התרחשה כאן על פני כדור הארץ, אנו בפני התעלות של האנושות למימד החמישי, מצב שבו חשים את הקשר והאחדתיות עם כל היקום, מצב שבו שורה בלב אור ואהבה.
אבל לפני שנגיע לשם צריך להתרחש כאן תהליך של ניקוי.
וזה מה שאנו חווים כעת.
אנו רואים את זה בתנועה של me too, נשים קמות ומשתפות את מה שהן חוו כדי לנקות את האנרגיה הזו, של מיניות פוגענית מן הפלנטה, כדי לאפשר לאנרגיה של מיניות מקודשת לתפוס את מקומה. אנו רואים את זה בגילויים של רשתות של פדופילים בכל העולם, כמו המיליונר Jeffrey Epstein שהתאבד בכלאו ולאחרונה המאסר של שותפתו Ghislaine Maxwell.
אינני מפחיתה בחומרת מעשיו של יוגי בהג'אן, במיוחד בגלל מעמדו כמנהיג רוחני שהטיף להתנהגות אחת, ובעצמו נהג אחרת. אולם, כקהילה שלקחה על עצמה "להכין את המערב לעידן החדש" חשוב שנשאל את עצמנו היכן אנו רוצים להיות?
האם אנו רוצים להיות במקום של כעס, עלבון, נבגדות, טלטלה פנימים וויכוח פנימי בין המצדדים והנפגעים, או שאנו רוצים להיות במקום מקבל, מחבק, מבין, אוהב וסולח?
הרי יש לנו את זכות הבחירה, והבחירה שלנו משפיעה כיצד נראה את המציאות בעתיד…
זה זמן לחשבון נפש אישי וקולקטיבי. על כל אחד מאיתנו להיכנס פנימה ולשאול את עצמו, האם עשיתי בעבר דברים שאני היום מתבייש בהם, מסתיר אותם? האם יש בי צל שאני מפחד להראות אותו לעולם פן יוקיעו אותי, ידחו אותי, ולא יאהבו ויקבלו אותי?
וגם – האם אני מקבל את האנושיות של האחר? האם אני מוכן לקבל שיש לו צל, שהוא לא מושלם, שהוא עשה דברים שהוא מצטער ומתבייש בהם. והאם אני יכול לאהוב אותו ולקבל אותו למרות זאת?
בעידן החדש, האמת תצא לאור, לא נוכל יותר להסתיר דברים, הכל יהיה שקוף וגלוי. כדי לחיות ככה כולנו זקוקים להגדיל את החמלה כלפי עצמנו וכלפי הזולת ולהכיר בזה שאנחנו אנושיים.